#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קה. איך קראה משנתנו לבית הבדים דבר העושה פירות תדיר והרי<br>במשנה בחגיגה מבואר שיש זמן קבוע לבית הבדים? 	"תירצו התוס' (ד""ה ובית) בשם ריב""ם שיש להם זמן קבוע היינו שרוב העולם דורכים אז בזמן לקיטה אבל יש בני אדם שמצניעים כל השנה ודורכים במעט מעט <sup>נד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נד.  והרשב""א תירץ שרוב מסיקתם בזמן קבוע, ומ""מ כשעבר זמן מסיקתן עדיין משתמשים בהם כל השנה פעמים לזיתים פעמים לשומשמין.</span>"	בבא בתרא תוס' כח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קו. באר דברי הגמ' פירא רבה ופירא זוטא איכא בינייהו דר' ישמעאל ור""ע. "	"כתבו התוס' (ד""ה שלשה) שרשב""ם פירש דרי ישמעאל ס""ל דלא הוי חזקה עד שילקט פירא רבה דהיינו כגון שעורים ושיבולת שועל שגדלים בג' חדשים ור""ע סבר פירא זוטא דהיינו כגון ירק הגדל בחדש אחד. ור""י פירש שר' ישמעאל סבר דבעינן שיהא הפרי גדל ברשותו הרבה כגון ג' חדשים והיינו פירא רבה ור""ע סבר דאין צריך שיגדל ברשותו אלא חדש אחד והיינו פירא זוטא."	בבא בתרא תוס' כח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קז. במה יהא ניכר שמחזיק בשדה הרי ביום אי או בבי יכול לבצור או לזרוע? 	"לרש""י צריך שיזרע ויקצור ולכן בעי ג' חודשים. והתוס' (ד""ה שלשה) כתבו שלר' ישמעאל כגון שאוכלה שחת בענין שאין התבואה מתקלקלת. ולרבנן שהצריכו בשדה אילן ג' שנים מיום ליום כגון שזומר ומעכב העצים לעצמו. א""נ שהחזיק בה בכה""ג שנעל וגדר את השדה ונועל במפתח ואין מניח לאדם להכנס וביחד עם אכילה או זריעה הוי חזקה לכו""ע <sup>נה</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נה.  והרשב""א תירץ שרבנן מצרי כים שחוץ מאכילת הפירות יחזיק בה שלש שנים מיום ליום בעידור וניכוש ושאר עבודותיה .</span>"	בבא בתרא כח. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קח. כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו 1) מה פירוש תבואתו וקייצו 2) מדוע נכתב בסדר הזה? 	"1) תבואתו - יין. קייצו - קציעות מתאנים.<br>2) כתבו התוס' (ד""ה כנס) שזמן עשיית היין קודם לזמן עשיית השמן. ואח""כ קצצו את התאנים א""נ לקטו את התאנים לפני הבציר ומניחים אותן לייבש ולא מכניסין אותן לבית עד לאחר עשיית השמן. ור""ח פירש כנס תבואתו בתשרי ומסק את זיתיו בשבט וכנס קייצו באב, ונקט כסדר הזה<br>משום דתשרי הוא תחילת השנה."	בבא בתרא כח. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קט. אביי אמר תמול חד מתמול תרי וכו' רבא אמר תמול מתמול חד הוא וכו' במאי פליגי? 	"כתבו התוס' (ד""ה אי) שרש""י בב""ק פירש שאביי סבר דעד נגיחה רביעית לא מיחייב ורבא סבר דחייב בנגיחה שלישית, ומסוגיין חזר בו רש""י שלכו""ע חייב רק בנגיחה רביעית ומשמעות דורשין איכא בינייהו. וה""ר עזרא מפרש דודאי לכו""ע לא מיחייב עד נגיחה רביעית, אבל בהא פליגי, דלאביי דמפיק נגיחה רביעית מקרא דלא ישמרנו אם נגח רביעית ביום גי לא מיחייב עד שיגח ביום רביעי דלא ישמרנו קאי אימים דומיא דתמול שלשום, אבל לרבא דנגיחה רביעית לא כתיבא בהדיא אפילו ביום שלישי אם נגח נגיחה רביעית<br>מיחייב."	בבא בתרא תוס' כח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קי. למ""ד שלומד חזקת שלש שנים משור המועד לימא 1) שלא תהא חזקה עד שנה רביעית 2) שחזקה שאין עמה טענה תיהוי חזקה 3) שמחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה 4) אכל שלש פירות בשלשה חדשים כגון אספסתא ליהוי חזקה? "	"1) בשור מכי נגח שלש נגיחות הוי מועד, ונגיחה רביעית דבעינן היינו משום דאי לא נגח לאחר שהוחזק מה ישלם, הכא כיון דאכלה שלש שנים קמה לו ברשותו.<br>2) שבלא טענתו אין לנו לומר שקנאה.<br>3) שבשור והועד בבעליו כתיב ופרש""י כדי שידעו לטעון ולהכחיש העדים ולהביא אחרים להזימם אבל הכא חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה והמחאה תבוא לאזניו וידע לשמור שטרו. והתוס' (ד""ה אלא מעתה מחאה) פירשו דיש קול בין למחאה בין להעדאה, אבל בהעדאה גרידא גזירת הכתוב הוא דאין נעשה מועד אלא אם כן מעידים בפניו ואפילו יתברר לו באלף עדים שהעידו על שורו בבית דין.<br>4) באמת למ""ד זה הוה חזקה."	בבא בתרא כח. - כח: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קיא. מדוע הקשו שמחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה ולא הקשו שחזקה שלא בפניו לא תיהוי חזקה? 	"רש""י תירץ דמחאה היא דומה להעדאה שהיא התראה לשמור שורו, ואף המחאה התראה היא להזהר בראיית זכותו ושטר מכירתו. והתוס' (ד""ה אלא) תירצו שהחזקה מכח המחאה היא באה ושאלת הגמי באמת שהחזקה לא תהא חזקה כיון שהמחאה שלא בפניו לא תהא מחאה, ונקטה הגמי מחאה משום שחזקה נשמעת טפי מהעדאה <sup>נו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>נו.  והרשב""א ביאר דחזקה שלא בפניו פשיטא ליה דהויא חזקה, לפי שאדם עשוי לשאול מי עומד בקרקעותיו ואף חביריו מודיעים אותו אבל אין אדם מחזר לדעת אם מיחה אדם בחזקתו .</span>"	בבא בתרא כח: ותוס'		
